<h1>סמ"ג עשין סימן קס"ג</h1>
<h2>דף ו:</h2>
בפרק קדשי קדשים (זבחים ס"ב א') אמרינן שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה, הם חגי זכריה ומלאכי (רש"י), אחד העיד להם על מקום המזבח ואחד העיד להם על מדותיו (לשון רמב"ם בית הבחירה פ"ב ה"ד) ואחד העיד להם שמקריבים על המזבח אף על פי שאין בית. וכן במסכת עדיות (פ"ח מ"ו) אמר רבי יהושע שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית ואוכלין קדשי קדשים בעזרה אף על פי שאין מחיצה ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בירושלים אף על פי שאין חומה, שקדושה ראשונה שקדש שלמה המקדש וירושלם (ע"פ רמב"ם בית הבחירה פ"ו הי"ד) קדשן לשעתן ולעתיד לבא. ואף על פי שהלכה היא בקדושת שאר ארץ ישראל לעניין שביעית ומעשרות קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, כאשר בארנו לעניין התרומה והמעשרות (עשה קל"ג דף קצ"ו ג' בד"ו), [ו]חילוק גדול יש ביניהם, שקדושת המקדש וירושלם מפני השכינה ושכינה קדשם לעולם ועד והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים במסכת מגילה (כ"ח א') אף על פי שהם שוממים בקדושתן [הן] עומדין (ע"פ רמב"ם שם הט"ז ע"ש) ואומר (תהילים קל"ב י"ד) זאת מנוחתי עדי עד (יבמות פ"ב ב' תד"ה קדושה) ובתנחומא (לפנינו במדרש תהילים י"א וע"ש) הוא אומר בין חרב בין שאינו חרב שכינה שם שנאמר (מלכים א' ט' ג') והיו עיני ולבי שם כל הימים ואומר (תהלים ג' ה') קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה, אמר ר' אחא לעולם אין שכינה זזה מכותל מערבי שנאמר (שה"ש ב' ט') הנה זה עומד אחר כתלנו ואומר (חבקוק ב' כ') וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ, ובספר התרומה (הלכות ארץ ישראל דף ע"ז ד') כתב דקדושת הבית והעיר קיימת מדכתיב (ויקרא כ"ה ל') אשר לו חומה אף על פי שאין לו עכשיו. אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כיבוש רבים וכיון (שנחלקה) [שנלקחה] הארץ בטלה הכיבוש ונפטרת מן התורה מן התרומה ומן המעשרות ומן השביעית שהרי אינה ארץ ישראל, וכיון שעלה עזרא לא קדשה בכבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל נתקדשה בקדושת עזרא השניה נתקדשה גם לעתיד לבא (ע"פ לשון הרמב"ם שם ע"ש) לדברי רבי יוסי דתניא בסדר עולם (פ"ל והובא יבמות פ"ב ב') רבי יוסי אומר והביאך ה' א-להיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה (דברים ל' ה') ירושה ראשונה ושניה יש להם שלישית אין להם, שהרי שניה לא פסקה. ובפרק קמא דחולין (ו' ב') משמע שהלכה כרבי יוסי שהרי אומר שם העיד רבי יהושע בן זירוז לפני רבי על רבי מאיר שאכל ירק בבית שאן בלא מעשר והתיר רבי כל בית שאן כולה על ידו ומקשה (ז' א' ורש"י) ומי איכא למאן דאמר דבית שאן לאו מארץ ישראל היא והכתיב (שופטים א' כ"ז) ולא הוריש מנשה את בית שאן ואומר שם אישתמיטתיה הא דאמר רבי שמעון בן אליקים משום רבי אלעזר בן פדת משום רבי אלעזר בן שמוע הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל דקסברי קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא ופירש שם רש"י שאם כבשוה עולי בבל נתקדשה גם עתה כרבי יוסי. ומה שאמר בפרק אלו עוברין (פסחים מ"ד א') ובפרק שלשה מינין (נזיר ל"ז א') סתם התלמוד הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן ואינו אומר קסבר משמע שסובר שכך הלכה אפשר שזהו בארץ שלא החזיקו עולי בבל. ובספר התרומה (הלכות א"י דף ע"ח א') פסק כרבנן דר' יוסי מההיא דאלו עוברין אבל רבינו משה (תרומות פ"א הל' ה') פסק כרבי יוסי וכן נראה כאשר הבאתי ראיה. ועוד אומר (שם הכ"ו) כי אפילו לרבי יוסי תרומה דרבנן וכן חלה משום דכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סליקו כדאמר בפרק שני דכתובות (כ"ה א') ודבריו כתבתי במצות התרומה (סוף עשה קל"ג).
